תעבורה

עורך דין תעבורה

נהיגה בשכרות

קיימת מגמה מתמשכת של החמרה בענישה בעבירות שכרות. על פי סעיף 39 (א) לפקודת התעבורה העונש על נהיגה בשכרות הוא פסילת מינימום של שנתיים. בתיקון 72 שבוצע בשנת 2005 ניתנה האפשרות לקצין משטרה להחרים רכב ל־30 יום לנהג אשר נתפס נוהג בשכרות. עד תיקון 72 אופן הטיפול בעבירת הנהיגה בשכרות היה שונה. בדיקת השכרות נעשתה באמצעות בדיקת דם, אולם בית המשפט העליון קבע שהבדיקה אינה חוקית, ויש צורך בחקיקה ראשית כדי לאפשר זאת. בעקבות זאת שונה החוק והליך האכיפה עבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה. השינוי בחוק קבע:

  1. כי הבדיקה תתבצע במכשיר הינשוף, אשר מודד את כמות האלכוהול באוויר הנשוף לפי יחידת מדידה מיקרוגרם (מיליונית הגרם).
  2. עוד נקבע שסירוב להיבדק משמעו - נהיגה בשכרות לכל דבר ועניין.
  3. כמו כן, נקבע כי נדרש יסוד סביר לחשד כדי לדרוש בדיקת דם או שתן בעוד שניתן לדרוש בדיקת נשיפה ללא כל סיבה.
  4. העברת נטל הראיה על הנבדק - אם אדם נבדק במכשיר תקין ומכויל ונמצא שיכור, חזקה שהוא שיכור ועל הנאשם לסתור זאת.
  5. בפועל התבצעה מעבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה - משום שבדיקת נשיפה היא קלה, נוחה, יעילה, מהירה ואינה מעלה קשיים טכניים כלשהם. על-פי בדיקת הינשוף - שיכור נחשב מי שהכמות שנמדדה הייתה מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. המסרב להיבדק דינו כשיכור. בהמשך פקודת התעבורה עוברה תיקון ועמו החמרה נוספת בענישה. בעקבות התיקון וההחמרה הנוספת, ניתן להשבית ולמעשה להחרים את רכבו של הנוהג בשכרות לחודש ימים ואפילו אם אין הוא הבעלים.

תאונות דרכים

קיים קשר הדוק בין הנטייה לבצע עבירת תנועה לבין מעורבות בתאונות דרכים. ריבוי תאונות הדרכים מצביעה על מגמה מדאיגה וקשה למיגור. ככל הנראה, הבנה מוטעית של התופעה היא שגורמת לכך שהפתרונות המוצעים והמיושמים אינם מספקים את התוצאות המצופות מהם. הגורם העיקרי למרביתן הגדול של תאונות הדרכים ובכללן תאונות דרכים קטלניות הם עבירה של הנהג. העבירות השכיחות שגורמות לתאונת דרכים קטלניות הן:

  1. הסטיה מנתיב נסיעה.
  2. נהיגה שלא במהירות המרבית המותרת או הסבירה.

הכלים המשמעותיים ביותר, אשר יש בהם כדי להשפיע על אופן התנהגות המשתמשים בדרך ועל מעורבותם בתאונות דרכים, הם אכיפת חוקי התעבורה והענישה שבצדם. כדי שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיעשות בהיקף נרחב כך שנהגים יחושו כי סיכויים להיתפס בדבר עבירה הוא ממשי. בישראל, נמצא כי ככלל, רק להיקף האכיפה יש השפעה על תאונות הדרכים ואולם, באשר לתאונות דרכים קטלניות, לאכיפה עצמה אין כל השפעה. כלומר, סיכוי גבוה להיתפס מהווה גורם עיקרי לנהיגה בהתאם לחוק וזאת לעומת העונש שבצד העבירה והחמרה בו.

חובת מסירת פרטים לאחר תאונת דרכים

החוק מחייב כל נהג אשר מעורב בתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכב אחר, למסור בו במקום לבעל הרכב שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת. בתאונה בה נגרמה פגיעה באדם, כל נהג מעורב חייב למסור את כל הפרטים לכל מעוניין.

בית המשפט קבע כי הימנעות של נהג המעורב בתאונה ממסירת פרטים בדבר חברת ביטוח, מהווה משקל ראייתי לכך שהוא האשם התאונה.

עבירת ההפקרה לאחר תיקונה בפקודת התעבורה

ביום 09/11/11 נכנס לתוקפו תיקון 101 שעניינו החמרת הענישה בעבירת ההפקרה לאחר פגיעה. הרקע לתיקון הוא גידול במספר המקרים של תאונות פגע וברח והפקרת פצועים בשטח. התיקון נועד לערוך שינוי בהגדרת העבירה וחלופותיה, העונש בצדן וכן בהיבטים נוספים הקשורים לעבירה כמו הכללתה תחת חוק נפגעי עבירה (ראה לעיל תחת הפרק מסגרת חקיקתית). התיקון שינה את נוסח העבירה של הפקרה לאחר פגיעה וקבע מדרג התנהגויות ומדרג ענישה בעבירת ההפקרה. בנוסחו החדש של הסעיף מספר חלופות בעלי יסודות נפשיים שונים:

  • חלופה ראשונה (סעיף 64א (א) לפקודת התעבורה) היא עבירת הפקרה ברשלנות - "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים.
  • חלופה שנייה (סעיף 64א (ב) לפקודת התעבורה) - היא עבירת הפקרה שהיסוד הנפשי הנדרש לה הוא מודעות לטיב ההתנהגות כולל גם עצימת עיניים - "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים."

חלופה שלישית היא עבירה של הפקרה בנסיבות מחמירות - "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים".

למידע נוסף צרו עמנו קשר